אני הזקנה והשירים

המאמר מתאר עבודה קבוצתית שנעשית עם קבוצת מייסדים בישוב קהילתי.

הקבוצה החלה את דרכה בשנת 2017 כמענה לרצון ליצור מקום, בו יוכלו משתתפיה לחלוק את רגשותיהם עם אנשים בני אותו הגיל {80-90} , שחוו חוויות עבר משותפות {חלקם ניצולי שואה}. וחוויות של 'כאן ועכשיו'.

אנו נפגשים אחת לשבועיים, במועדון בישוב, הזמן והמקום קבועים.

הקבוצה מונה כיום אחד עשר משתתפים.

הקבוצה פועלת במשולש שבו שלוש צלעות.

צלע אחת של המשולש מהווה את הצלע של הדיאלוג הרגשי פנימי,

צלע שנייה מהווה את הצלע של הדיאלוג הקבוצתי,

וצלע שלישית היא הטקסט שמשקף, מכיל ואמפטי לתהליכים הקבוצתיים ולדיאלוגים הפנימיים שעולים מהאנשים.

הטקסט מוליך ומוביל להרחבה, להעמקה, לשינוי נקודת המבט ולהעלאת תימות לא מודעות.

במוקד המפגשים טקסטים בז'אנרים שונים, שירה, (חלקה מולחן) וסיפור קצר.