top of page

יום הסיפור הקצר ביום הקצר בשנה

21.12.22

מי שחשב.ה לשדך בין היום הקצר ליום הסיפור הקצר הבינלאומי- גאונות!


לפני שנתחיל, הזמנה להתבוננות:

האם אתם מהמקצרים, או מהמאריכים?

אלה שמשפעים במידע, במילים ותיאורים והסברים,

או שמא מתמצתים וממקדים?

איפה עוד הנטייה לקצר או להאריך פוגשת אתכןם בחיי היומיום? (נגיד בפרידות ליד הדלת)

יצא לכן פעם לחשוב מה עומד מאחורי זה?


בואו נדבר רגע על קיצור.

כשאנחנו מקצרים, אנחנו מוסרים מידע כלשהו במעט מילים.

אנחנו לא נרתעים מהסוף, מהנקודה.

מהחלל שנפער בסוף הטקסט, מהרווחים שנשארים עלומים בין המילים.


הקיצור יכול להבהיל, להשאיר את הנמען שלנו בתהייה, בתימהון, בחוסר סיפוק. אולי אפילו בתחושה של בלבול. לפעמים זה כי אנחנו לא רוצים להיחשף, אז אנחנו שומרים לעצמנו הרבה ומוסרים מעט.

לפעמים זה כי אנחנו סומכים על הנמענת שלנו, שתשלים לבד,

או לא רוצים להלעיט אותה בפרטים

או לתפוס את הקשב ליותר מדי זמן.

כך שבעצם, קיצור יכול להיות מעשה נדיב ממש כשם שהוא מקמץ.

ויש, כמובן, גם היבטים מגדריים, תרבותיים ואחרים לעניין הזה, אבל נניח לזה לרגע.



בביבליותרפיה, אנחנו מטים אוזן לא רק למילים הכתובות, אלא גם למה שלא נכתב.

לרווחים בין המילים ובין השורות. לשתיקה.

המתח הזה, בין הנאמר לשתוק, הוא המאפשר עבודה השלכתית עם טקסט.

אל תוך הרווחים האלה אנחנו יוצקים חלקים מהעולם הפנימי שלנו.

הרווח שבין המילים משאיר לנו פתח לדמיון, ליצירתיות, למשהו חדש שיוולד.


וויניקוט דיבר על כך בהקשר של האם הטובה דיה.

האם הטובה דיה היא לא זו שמספקת לילד.ה שלה את כל הצרכים באופן מוחלט ומיידי. היא קשובה אליו ונענית לו, אבל גם משאירה מרווחים של תסכול. הפער הזה, שבין הצורך למענה, הוא פער חשוב. הוא זה שמאפשר התפתחות. אם נגיש לילד מיד את הצעצוע שהוא מגלה בו עניין, הוא לא יגלה את הכוח שלו להגיע אליו בכוחות עצמו.

כך גם בעבודה עם שיר, או סיפור. אם נגלה את הכל, אם נכביר בפרטים ומידע, לא נשאיר מספיק מקום להרהור, לרגש, למחשבה, לחוויה.


כך גם בכתיבה: כשאנחנו כותבים בקיצור,

המלאכה העדינה של ברירת המילים, של דיוק וסינון, של בחירה -

מה חייב להיכלל, מה יכול להישמט, מה עובר גם ללא מילים ומה חייב להיאמר, היא מלאכה פנימית חשובה.



בספר "צנורות", אתגר קרת כותב:

"כשיש לך התקף אסטמה אין לך נשימה. כשאין לך נשימה קשה לדבר. המשפט שלך חסום על ידי כמות האוויר שאתה מסוגל להוציא מהריאות. זה לא הרבה, משהו בין שלוש לשש מילים. זה נותן לך כבוד למילה. אתה עובר בין ערמות המילים שעולות לך בראש. בוחר את הכי חשובות. וגם הן עולות לך. לא כמו אנשים בריאים שמוציאים את כל המילים שהצטברו להם בראש כמו שמוציאים אשפה. כשמישהו בזמן התקף אומר 'אני אוהב אותך' או 'אני נורא אוהב אותך' יש הבדל. הבדל של מילה. מילה זה המון, כי מילה יכולה להיות 'לשבת', 'ונטולין' או אפילו 'אמבולנס'."


אז לכבוד היום הקצר בשנה, שהוא יום הסיפור הקצר, בואו נתאמן בלקצר:


חשבו על אירוע, משמעותי, או יומיומי, שקרה בשבוע האחרון.

1. כתבו אותו באופן חופשי. תארו את כל מה שהיה שם, מנקודת מבטכןם.

ועכשיו, אחרי שכל ה


סיפור פרוש במלואו, נסו לכתוב אותו - בשש מילים בלבד.

מעניין יהיה להשמיע את הסיפור הזה - לנמען אחד בגרסה הארוכה, לנמענת אחרת בגרסה הקצרצרה, ולראות מה זה מייצר אצל השומע.ת.


2. אחת הדרכים להתגבר על הצורך לתמצת היא ויזואליזציה, תמונה אחת שווה אלף מילים..

אז הנה סיפור קצר בתמונות, הוסיפו לו מילים תמציתיות.