מראָה, סילביה פלאת'
אֲנִי עֲשׂוּיָה כֶּסֶף וּמְדֻיֶּקֶת.
אֵין לִי כָּל דֵּעוֹת קְדוּמוֹת.
כָּל מַה שֶׁאֲנִי רוֹאָה אֲנִי בּוֹלַעַת מִיָּד
בְּדִיּוּק כְּמוֹת שֶׁהוּא,
לְלֹא עִרְפּוּל שֶׁל אַהֲבָה אוֹ סְלִידָה.
אֵינֶנִּי אַכְזָרִית, אֲנִי רַק אֲמִתִּית,
עֵינוֹ שֶׁל אֵל קָטָן בַּעַל אַרְבַּע פִּנּוֹת.
רֹב הַזְּמַן אֲנִי הוֹגָה בַּקִּיר שֶׁמִּמּוּל.
הוּא וָרֹד עִם כְּתָמִים.
הִבַּטְתִי בּוֹ זְמַן כֹּה רַב
עַד שֶׁאֲנִי חָשָׁה שֶׁהוּא חֵלֶק מִלִּבִּי.
אַךְ הוּא מְהַבְהֵב.
פָּנִים וַחֲשֵׁכָה שָׁבִים וּמַפְרִידִים בֵּינֵינוּ.
עַתָּה אֲנִי אֲגַם.
אִשָּׁה גוֹחֶנֶת מֵעָלַי,
מְחַפֶּשֶׂת בְּכָל תְּחוּמַי מַה הִיא בֶּאֱמֶת.
וְאָז הִיא פּוֹנָה לְאוֹתָם שַׁקְרָנִים, הַנֵּרוֹת אוֹ הַלְּבָנָה.
אֲנִי רוֹאָה אֶת גַּבָּהּ, וּמְשַׁקֶּפֶת אוֹתוֹ בְּנֶאֱמָנוּת,
הִיא גּוֹמֶלֶת לִי בִּדְמָעוֹת וּבְסַעֲרַת יָדַיִם.
אֲנִי חֲשׁוּבָה לָהּ. הִיא בָּאָה וְהוֹלֶכֶת.
כָּל בֹּקֶר פָּנֶיהָ מַחְלִיפוֹת אֶת הַחֲשֵׁכָה.
בְּתוֹכִי הִטְבִּיעָה נַעֲרָה צְעִירָה, וּמִתּוֹכִי אִשָׁה זְקֵנָה
צָפָה וְעוֹלָה לְעֶבְרָהּ יוֹם אַחַר יוֹם, כְּדָג נוֹרָא
לפני שתקראו את המשך הפוסט, אני מבקשת שתקראו שוב את השיר של סילביה פלאת' ותנסו לשאול את עצמכם- מה קרה לי כשקראתי את השיר? התעורר בי משהו מהעבר? נזכרתי במישהו? עלו איזשהן אסוציאציות? השיר הזכיר תחושות מסוימות מפעם? למה או למי התחברתי בשיר? שאלות אלו ועוד נוגעות כולן למושג מרכזי מעולם הפסיכולוגיה, מושג ה"העברה" שאו תו טבע פרויד, אבי הפסיכואנליזה. "העברה" היא תופעה שמבטאת תהליך שבו רגש, קונפליקט, זיכרון או אסוציאציות הקשורים ליחסים עם אדם משמעותי כלשהו מהעבר משוחזרים ומועברים אל יחסים בין אישיים בהווה. בהקשר טיפולי- במהלך הטיפול רגשות המטופל הקשורים לאנשים משמעותיים מהעבר (בעיקר ההורים) מועברים אל המטפל. למעשה תהליכים של העברה מתרחשים בחיי היומיום שלנו אל מול אנשים רבים, כאשר תחושות שלנו מהעבר משוחזרות אל מול מערכות יחסים עכשוויות שלנו. לרוב אנחנו לא מודעים להעברות שלנו, אך בטיפול מושם דגש מיוחד על תהליכי ההעברה מאחר והם מאפשרים להבין לעומק את תחושות המטופל והחוויה שלו בעולם ובקשרים שלו עם המטפל ועם אחרים בחייו.
בטיפול באמנות בכלל ובביבליותרפיה בפרט תהליך ה"העברה" מתרחש לא רק בין המטופל למטפל. נוספת לכך ה"העברה" של המטופל גם אל הטקסט הספרותי המובא אל חדר הטיפולים. המפגש עם טקסט ספרותי מעורר אותנו למתן פרשנות ומשמעות. הטקסט, במובן זה, נברא בכל פעם מחדש בתהליך הקריאה על ידי הקורא אותו (צורן 2009) והפרשנות שהוא מעניק לטקסט מבוססת על המבנה הנפשי שלו הכולל בין היתר את הדפוסים שלו מיחסים מוקדמים ומשמעותיים בחייו.
אז מה קורה לנו כשאנחנו קוראים טקסט באופן כללי ובמפגש ביבליותרפויטי בפרט? הטקסט הספרותי מעורר בנו משהו, מביא אותנו להגיב אליו, שולח אותנו בחזרה- גם אם באופן לא מודע- לדפוסי יחסים ולאסוציאציות, מחשבות, זיכרונות ותחושות הקשורים אליהם. הוא מזיז אותנו. ולפעמים הוא לא עושה לנו שום דבר וגם על זה נרצה, במהלך מפגש ביבליותרפויטי, לשאול שאלות. מה לא נגע בנו בטקסט, מה לא גרם לנו להתעורר ולהגיב ומדוע? שאלות אלו ועוד מבטאות את ההעברות שיש לנו אל הטקסט.
העברה לטקסטים עשויה לבוא לידי ביטוי באופנים שונים. כך אם נקרא טקסט מסוים יש מי שיתחבר אל אחת הדמויות המצויות בו, יש מי שיתחבר אל העלילה שהטקסט מתאר, יש מי שיתחבר לרעיון עצמו של הטקסט כפי שהוא מבין אותו, יש מי שיתחבר למאפיינים הצורניים של הטקסט ויש מי שדווקא יתעורר בו משהו אל כותב הטקסט (צורן, 2009).
נחזור כעת אל שירה של סילביה פלאת'. כשקראתי את השיר לראשונה, באופן אישי התחברתי אל האישה המביטה בראי. חשבתי על מה עובר עליה, נזכרתי בעצמי ביחסים שלי עם מראות, על מי אני שמביטה במראות לאורך חיי ומה אני רואה דרכן. באותה מידה, קורא אחר יכול היה להתחבר אל המראה כאחת מהדמויות בטקסט- מי זו המראה הזו, מה התכונות שלה, מה הוא תפקידה בעולם ועבור המביטים בה, מה ממנה דומה ושונה ממני, את מי היא מזכירה לי, מי בחיי הוא 'אמיתי אך אינו אכזרי' כדברי השיר. אחרים היו מתחברים אל הרעיון המוצג בשיר-יחסיו של אדם עם ראי. מה רואה אדם כאשר הוא מביט בעצמו, מילולית ומטאפורית. אפשר היה להתחבר גם אל הקיר שממול למראה, קיר שהולך ומשתנה, קיר שמהווה מצע חלק לחיים העוברים ומשתנים ללא הרף על פניו. מה הוא אותו
קיר? והיו מי שהיו חושבים על הכותבת של השיר, סילביה פלאת', משוררת וסופרת מבריקה שבין היתר ידועה כמי שחוותה בחייה אפיזודות חוזרות של דיכאון וניסיונות אובדניים ובסופו של דבר התאבדה. יש מי שהשיר יעלה בו את פלאת' ואת כל מה שדמותה נושאת עימה עבורו.
זו היא רק דוגמא לחלק מערוצי ה"העברה" שעשויים להתרחש בין אדם לטקסט. במהלך טיפול ביבליותרפי דגש מיוחד יינתן להעברה זו, כלומר ליחסים של האדם עם הטקסט המובא לו זאת במטרה להבין איך הטקסט והפרשנות שהאדם נותן לו מאירים את הסיפור האישי שלו, איך הם מרחיבים את מה שהוא יודע על הסיפור הזה, סיפור שבו הוא למעשה מלוהק כדמות הראשית בעלילה.
אז מה קרה לך כשקראת את השיר?
צורן, ר. (2009). חותם האותיות: קריאה וזהות בדיאלוג הביבליותרפי. הוצאת כרמל: ירושלים.