בימים אלה, כשברקע מתפוצצים טילים והמדינה כולה נמצאת במתח, גם הילדים סופגים את האווירה שסביבם. חלקם מגיבים באופן מתון למתרחש, בעוד אחרים מראים סימני חרדה של ממש, שמתבטאים בין היתר בבכי, קשיי הירדמות או הפרעות בעיכול.
אחד האמצעים להתמודד עם המתח הוא באמצעות העולם המופלא של הסיפור- עולם של דמיון ויצירתיות, שבו הילד יכול לתת דרור לפחדיו, להתוודע לפתרונות, ולהגיע לרגיעה ולהקלה. גם אם מדובר בסימנים ראשונים של מתח, הסיפור עשוי להקל על הילד ולמתן את תגובתו הנפשית לסיטואציה[i].
ספרים יכולים להקנות תחושת בטחון בכל גיל ובמצבים שונים. במאמר זה אתמקד בסיטואציית סיפור של הורה לילד, בגילאי טרום- קריאה. אני משתמשת במושג "סיפור" ולא במושג "קריאה" משום שהאפקט של פעולת הסיפור (telling a story) קיים בין אם מדובר בקריאה מתוך ספר או בסיפור בעל פה. כך או כך, מדובר ברגעים אינטימיים, כמעט בלעדיים, שאין מסוגם בכל הסיטואציות שבהן ההורה מעורב בחיי ילדו. לכן הפעוטות זוכרים את הרגעים האלה לאורך כל חייהם. ברגעים אלה מעורבים קולו המרגיע ונוסך הבטחון של ההורה, מגע חם כשהילד יושב בחיקו, וכמובן- תוכן הסיפור עצמו.
כיצד מסייע הסיפור להתמודדות עם חרדה?
דרך הסיפור, ההורה מתווך לילד את העולם שסביבו ומאפשר לו להתנסות בחוויות שונות: במרכז הסיפור עומדת סיטואציה הקרובה ללבו של הילד, שיכולה להתבטא בדמות של ילד אחר או של חיה. הילד מזדהה עם הגיבור, חווה דרכו מצבים ורגשות שונים ולבסוף מתוודע לפתרון ולסוף הטוב של הסיפור, מה שמעניק תחושת בטחון וקתרזיס רגשי. לעתים הילד מגיב כלפי הסיפור דווקא ברתיעה, כעס או הימנעות (למשל סגירת הספר), והדבר יכול להצביע על כך שמדובר בנושא קשה מבחינה רגשית עבור הילד, מה שמונע ממנו לשקוע בסיפור. צריך לאפשר לילד להבשיל עד שיהיה מוכן להתמודד עם הסיפור, ובינתיים להעניק לו בטחון רגשי באמצעות מגע פיזי ונוכחות הורית.
נוסף על תהליכי ההזדהות, הסיפור פותח פתח לערוץ תקשורת רגשי בין ההורה לילד, שאינו נגיש בשיחה ישירה. כאשר הורה מספר סיפור לילדו, הילד מגיב- בין אם מדובר בהבעות פנים, בהתרפקות על ההורה, בהברות ראשונות של תינוק או בשאילת שאלות של ילד בגיל הגן. זהו תחילתו של דיאלוג שמאפשר לגעת בנושאים שאינם מדוברים בדרך כלל, לרוב משום שהם מעוררים בילד חרדה או בושה (ולעתים, יש להודות, גם בהורה). כך הספר משמש כזרז למגע רגשי עם נושאים שונים המטרידים את הילד.
איך ומתי לספר?
חשוב מאוד שההורה המספר את הסיפור יהיה פנוי טכנית ורגשית לצרכי הילד ויספר את הסיפור מתוך נוכחות והנאה. אם ההורה יספר סיפור מרגיע בעודו נסער בעצמו- הילד יחוש בכך והסיפור יחטיא את המטרה. כדאי שהמרחב שבו מתרחשת הקריאה יאפשר הקשבה מרבית וריכוז, למשל סיפור לפני השינה בחדר מוחשך למחצה.
נוכחות המבוגר האחראי בקריאת הספר נחווית כ"חיבוק פסיכולוגי", המעניק לילד המאזין תחושת ביטחון. אפיון זה משמעותי בעיקר כאשר הסיפור מפגיש עם אירועים קשים ומפחידים. ככל שיחסי ההורה- ילד בטוחים יותר, כך הילד נהנה יותר מהסיפור ומרשה לעצמו לשקוע לתוכו ולהתמסר לחוויה. אחד מהאלמנטים "המחבקים" הוא קולו המערסל של ההורה- קול מוכר ומרגיע, שמתמסר לסיפור ומעביר את הרגשות השונים בסיפור דרך האינטונציה. אלמנט נוסף של ה"חיבוק הפסיכולוגי" הוא המגע- למשל כאשר הילד יושב בחיקו של ההורה. סיטואציית הקריאה האינטימית היא שמאפשרת לילד לשאת את הרגשות העזים שבסיפור, ולשקוע בתוכו מתוך תחושת אחיזה במציאות ושליטה במצב.
צריך לאפשר לילד להיות שותף פעיל לקריאה- אם באמצעות חזרה על דפים אהובים, אם באמצעות הצבעה על התמונות או תיאורן בקול. קריאה פעילה תאפשר לילד לשתף בדברים שמעסיקים אותו ותפתח פתח לעולמו הפנימי. קריאה חוזרת בספרים אהובים מאפשרת לילד לקחת חלק גדול יותר בפעולת הסיפור, מה שמעניק לו תחושת שליטה המחזקת אותו.
מה לספר?
כשמדובר בספר, התוכן נחלק לאיורים ולשפה. כאשר בוחרים ספר ילדים, כדאי קודם כל להסתיר מעצמנו את הכתוב ולהתבונן בתמונות. נשאל את עצמנו מה הן מעוררות בנו? האם ההתבוננות מרגיעה אותנו, מסקרנת, מזמינה לשקוע בעולם הסיפור? על מה נדמה לנו שהספר? פעמים רבות הציורים מעבירים חוויה מאד חזקה, אך אנו המבוגרים מתמקדים בשפה ו"עיוורים" לצבעים ולאווירה שיוצרים האיורים.
מבחינת תוכן הסיפור, בבואנו להתמודד עם חרדה יש ערך לסיפור שבו קיימים אלמנטים מפחידים או מאיימים. אין מה לחשוש מכך שהסיפור "ישתול" פחדים שאינם. ההתמודדות עם מפלצות, מכשפות ודרקונים, מאפשרת לילד לשייך את הפחדים לעולם הדמיון ולגלות שגיבורים קטנים כמוהו יכולים להתמודד אפילו עם יצורים מאיימים מאוד. דוגמא לספרים המתמודדים ביצירתיות עם פחדים: "פחדרון בארון" מאת מרסר מאיר ו"טרופותי" מאת ג'וליה דונלדסון.
לסיכום, המלצות להורים:
היו ערים לאופן שבו אתם מספרים את הסיפור: הפניות הרגשית, הנינוחות, טון הדיבור. רצוי שאלה יתבססו על ההנאה שבקריאה, ובכל מקרה - שלא ישדרו לחץ נפשי.
הקפידו על איכות הספר: הן מן הבחינה הוויזואלית והן מבחינת התוכן. הקפידו על התאמתו לגיל הילד, לבשלותו ולצרכיו.
קראו דרך האיורים: זו הדרך שבה הילד קורא את הספר. לעתים באיורים נחבאות פנינים של ממש, ויחד עם הילד תוכלו לחשוף אותן ולשוחח עליהן.
אסיים בציטוט של הסופר דוד גרוסמן, שמבין לנפש הילדים בדיוק כפי שהוא מבין לנפש המבוגרים, וכותב עבורם מתוך רגישות והבנה עמוקה.
הציטוט לקוח מתוך המאמר "בתוך בועת סיפור הערב" אודות קריאה לילדים:
"...לנו למבוגרים, יש כבר נסיון, ובטחון (אשליה?) באשר לסדרי העולם ולחוקי הטבע. אבל לילד אין שום מגן בפני הקיום עצמו. שום דבר איננו מובן מאליו לגביו. האדמה תמיד קצת רועדת מתחת לרגליו וזריחת השמש היא פלא מתחדש. במובן מסוים היה בני כמו אדם הראשון, שעליו מספרת האגדה היהודית, שכאשר החל העולם להחשיך בערבו של היום הראשון אחרי היבראו, הוא נתקף אימה, והיה בטוח שבשל חטאיו אלוהים מחשיך ומשמיד את העולם.
הכניסה של הילד אל הלילה, היא במובן מה יציאה למסע. ואני תמיד מקווה שהסיפור שסיפרתי לו, ילווה אותו מעט בצאתו למסע הזה, שיהיה כמו מזכרת נעימה ומגוננת שהוא לוקח איתו לדרך, כמו נשיקה בלחי".
[i] בכתיבת המאמר נעזרתי בספרו של אדיר כהן, סיפור הנפש- ביבליותרפיה הלכה למעשה. הוצאת "אח", קרית ביאליק 1990.