כתבתם פעם יומן?
אתם יכולים לתאר את עצמכם היום עומדים על במה ומקריאים מתוכו קטע מסוים, מלה במלה, בלי להשמיט דבר?
בתאטרון תמונע, בחודש שעבר, זה בדיוק הדבר שבו חזינו ולא היינו לבד: אולם שלם התגלגל מצחוק יחד איתנו.
מדובר בערב ששמו "יומני היקר" שהקלישאה הידועה "יום יבוא ותצחק על זה" היא אולי הכותרת שלו. זו הפעם השלישית שערב כזה נערך ומדובר בז'אנר של ממש שהולך ומתפתח ובו נבחרים מספר אנשים (בערב שהתקיים הפעם נבחרו שישה) שקוראים מול הקהל חלקים בלתי נשכחים מיומנים שכתבו בילדות ובהתבגרות. בגדול, אני יכולה להגדיר את זה כאחד מערבי הסטנד אפ הטובים שבהם הייתי בחיי. אנחנו רגילים לחשוב על יומן באופן מאוד רציני וכבד- אותי זה תמיד לוקח ליומן של אנה פרנק ואחרים, אבל בערב הזה החוויה היתה אחרת לגמרי. אדם עומד וקורא קטע מיומן כשברקע מופיעה על המסך תמונה שלו מהתקופה שבה היומן נכתב. במובן זה היומן נלקח מהספירה האישית הפרטית ומוצג כעת אל מול קהל. האירועים שהתרחשו, ויותר מזה- הדרמטיות שבה הם נכתבו, במרחק השנים, הפכה את הערב הזה לכל כך מצחיק ומדגימה באופן גס את חוסר הפרופורציות שאנחנו מייחסים למה שקורה לנו לפעמים. התיאור הדרמטי של ההתמזמזות הראשונה, תחושת הבדידות וחיפוש המשמעות, חיבוטי הנפש ביחס לבני המין השני, כולם מוצגים בצורה משעשעת להחריד דרך היומן וממרחק הזמן. וייאמר לזכותם של הקוראים, צורת ההגשה שלהם את החומרים היא היא שהפכה את הערב עצמו לאירוע שבו אתה יושב ומתגלגל מצחוק ובעיקר מבין שכולנו, ממש כולנו ולא משנה מה הרקע שלנו, התעסקנו כילדים וכנערים ונערות עם הדימוי העצמי שלנו, המוזרות שלנו, איך אחרים תופסים אותנו, היכולת שלנו לתקשר עם העולם והזהות האישית שלנו. כולנו הילד המיוסר הזה.
ומהו התהליך הנפשי שעובר אדם שמשתתף בערב כזה- אני חושבת שהוא נמצא שוב בקשר עם הילד הזה שפעם היה, זה כמעט מרגיש שהוא צוחק עליו אבל בעיניי הוא דווקא צוחק איתו, מחבק אותו חזק חזק ואומר לו- הי, הכל בסדר, יום יבוא ועל כל הדברים הקשים שאתה מרגיש, על האומללות והדאגות, על הייסורים שעברת, תוכל לצחוק. לילד הזה הדחוי, האומלל, זה שמרגיש מבולבל, בודד יש פתאום מקום ולא סתם מקום, מקום על הבמה, לצד האני הבוגר שלו. אני חושבת כמה ערך טיפולי יש לדבר הזה של לתת מקום לילד הזה, לתת תוקף לסיפור שלו ומה אם לא זה אחת מהמטרות של טיפול בכלל וטיפול ביבליותרפי בפרט- לתת לאדם לספר את סיפורו, ולהיות כמטפל עד לסיפור הזה ולעבד אותו ביחד עם המטופל.
הנה טעימה מהערב הזה:
פעמים רבות בילדותי התחלתי בכתיבת יומן ובכל אחת מהן אני זוכרת את ההתרגשות של ההתחלה, הטקס הסודי שכלל את קניית המחברת המיוחדת והעט, מציאת הזמן האינטימי שלי עם עצמי לכתיבה, שמירה על המחברת הזאת מכל משמר והחבאתה בין ספרי הלימוד, כל מה שיכולתי לכתוב בה והפורקן שמצאתי בה, הדברים שאפילו בקול רם לא יכולתי לומר לעצמי. כתיבת יומנים בילדות הפכה אותי כבר אז לאדם כותב, כבר שם גיליתי את אהבתי לכתיבה אבל בעיקר את האיכות הטיפולית שיש בכתיבת היומן.
עם הזמן, דרך עצמי ודרך מפגשים שלי עם מטופלים ומכרים שכותבים יומן למדתי שהכתיבה האישית הזו היא דרך להיכנס לתוכך פנימה, להיות באמת השחקן הראשי בחיים שלך, לראות מה יש בו ולהכיר אותו בדרכים אחרות, להסיר את המסכות שאתן הוא מסתובב במהלך היום יום, לשאול שאלות רבות על החיים שלו, להתוודות ולעמוד מול ראי שבו הוא בוחן את עצמו.
בעשורים האחרונים ישנו דגש רב בקרב אנשי טיפול על כתיבה של יומן אישי כחלק מהעבודה הטיפולית. אחת מהן היא הביבליותרפיסטית ד"ר בירי רוטנברג, שחקרה יומני מתבגרות (הנה קישור למאמר).
היומן במובן זה הוא כלי, אמצעי שדרכו מטופלים יכולים לבטא רגשות, לשנות הרגלי חשיבה, להבין ולחקור רגשות, חלומות תקוות ודאגות. הוא מקום בטוח לשחרר את הילד שפעם היינו וכזה שמאפשר הצבה של מטרות והחלטות ומתן מקום לעצמך. פרויד הכיר בחשיבות של היומן כדרך להבין את הנפש ויונג ביקש ממטופליו לנהל יומן חלומות. ישנם מטפלים אשר מבקשים ממטופליהם לנהל יומן קוגנטיבי התנהגותי שדרכו יוכלו לראות את צורות ותבניות החשיבה שלהם ולתקן אותן ואלו רק מספר דוגמאות לשימוש ביומן בטיפול (כהן, 1995).
הנה ציטוט מתוך יומנו של קפקא שמדגים משהו מהחשיבות שלו בחייו והיכולת של היומן להחזיק חלקים של האישיות ולהזכיר לכותב מי הוא ומהם כוחותיו:
"לעולם לא ארפה עוד מהיומן. עלי להיאחז בו כאן שכן רק כאן אני יכול לעשות זאת. בחפץ לב ארצה להסביר את הרגשת האושר שיש בי מזמן לזמן כמו ברגע זה. באמת זה משהו תוסס הממלא אותי כל-כולי בפירכוס קל, נעים ומפתה אותי להאמין שיש בי סגולות, שאני יכול להיווכח במלוא הוודאות בהיעדרן בכל רגע ואפילו עכשיו".
מטופלים רבים מגיעים אל המרכז שלנו ומבקשים להיעזר בתהליך של ליווי כתיבה. לרוב הם רוצים פשוט לכתוב וזה לא משנה כל כך מה- סיפור חיים, חלק מסיפור, להוציא ספר, או פשוט להיעזר בכתיבה בחייהם. בליווי הכתיבה הביבליותרפי ליומן ישנה חשיבות רבה. התקיעות בכתיבה והמחסומים שבהם רבים מהכותבים נתקלים, נוגעים למקום נפשי ורגשי- למשל פרפקציוניזם, פחד מלגלות משהו דרך הכתיבה, פחד מפרסום, פחד מכישלון ועוד. במקרים אלו אנחנו מציעים פעמים רבות במהלך הטיפול לנהל יומן שבו ניתן יהיה לכתוב הכל, להתנסות בכתיבה, לעסוק במעשה הכתיבה לא לשם פרסום ובאופן שהוא בלתי תלוי בקהל או באדם אחר שיקרא. כתיבה נקייה שהמטרה היחידה שלה היא לכתוב. זהו תהליך שמניסיוננו מאוד משחרר מתקיעויות וממחסומי כתיבה ומאפשר לכותב לעשות את מה שהוא רוצה במסגרת בטוחה ולא שיפוטית. היומן הוא גם מקום שבעבודה הטיפולית נוכל דרכו לגעת במה תוקע אותי ולא מאפשר לי לכתוב. ביומן ניתן לכתוב על המחסום, איך הוא נראה, ממה הוא עשוי, נוכל לגעת בו ולהבין מול מה אנחנו עומדים וגם זה מקום שעוזר לשחרר מעט את התקיעות של הכתיבה ואולי, בתקווה, גם מקומות של תקיעות בחיים וביומיום.
שנים רבות לא כתבתי יומן אבל עכשיו פתאום יש לי חשק...
כהן, א. (1995). הדף המפוכח- כתיבהתרפאיה הלכה למעשה. אמציה, חיפה.