כתבתם פעם יומן? אתם יכולים לתאר את עצמכם היום עומדים על במה ומקריאים מתוכו קטע מסוים, מלה במלה, בלי להשמיט דבר? בתאטרון תמונע, בחודש...

כבר שלושה שבועות שאני לא כותבת. מנסה-כן, כותבת-לא. הדף חלק והתסכול נערם. אני חושבת מה עוצר אותי, מה קרה. אולי זה הלחץ בעבודה בזמן האחרון,...

על קריאה מחודשת ביומני העבר את המשפט בכותרת שר אביתר בנאי, ואני ששמעתי את השיר הזה לא פעם, כמו לא שמעתי את חלקו הראשון של הפזמון החוזר. רק הדימוי של האותיות הפורחות באוויר חדר אלי, וצייר בראשי תמונה מסקרנת של אותיות מתעופפות כמו פרפרים. איך לא שמעתי? יכול להיות שהניגוד בין השריפה- פעולה עוצמתית, שיש בה כוח ואלימות, לבין הפריחה, המקושרת אצלי לעדינות עלי הכותרת, היה חריף מדי ויצר דיסוננס שפתרתי ב"אי שמיעת" חלק מהמשפט, או שמא היה לי קשה מדי לחוות את השריפה המתוארת בשיר, שמסמלת

לסדנה ייחודית על כתיבה ונפש בהנחיית סמדר שטיינברג, זוכת פרס ספיר 2017, לחצו כאן. אני אוהבת לכתוב על כתיבה. יש ז'אנר של שירה שנקרא ארס פואטיקה. משוררים כותבים על מה זו שירה בשבילם. ואני, מטפלת בכתיבה, משאילה את המונח, וכותבת מה היא כתיבה עבורי או מהו ריפוי בכתיבה עבורי ועבור המטופלים שלי. בשנים האחרונות גיליתי, שכשאני נתקלת בתובנות, שאני מחשיבה כחשובות במיוחד עבורי, יש לי נטייה לא מוסברת גם לשכוח אותן. זה מצריך אותי לגלות אותן שוב ושוב. למשל – אכילה נכונה, אורח חיים פעיל וג