איך יוצאים למקומות נפלאים כשאי אפשר להתרחק מהבית? אפרת חשבה על זה עם הילדים שלה וכתבה על כך מחשבות ורעיונות בשביל כולנו.

הדרכים הידועות שלום חנוך שער הברזל נסגר מאחורי יצאתי לעולם הקר משוחרר על תנאי כותב את השירים ושר הדרך לפני מלון עם חדר להשכיר...

לעתים, ביני לבין עצמי, בין אם במצבי משבר או בפרץ נדודים או בהרהורים בין בדיון למדע, אני מדמיין לעצמי חיים במקום אחר.בשבוע שעבר ישנתי לילה...

מדי שנה אנו מאחלים לעצמנו מגוון של משאלות ובקשות לקראת השנה החדשה: להשיל מעצמנו פרטי אופי שאיננו אוהבים, לסגל לעצמנו אחרים שישפרו את...

בסוף היום /ארז לב ארי ופטריק סבג אם הייתי סולח הייתי מאושר אם הייתי בורח הייתי "מסודר" אם הייתי שביר הייתי מסוגל אם הייתי שבוי הייתי...

רוחות הסתיו ומזג האוויר המתקרר מאותתים על בואה של שנה עברית חדשה. על פניו, אין דבר חדש תחת השמש וניתן לראות בראש השנה כהמשך ישיר של השנה שעברה. עם זאת, תקופת החגים, בין אם נרצה או לא, מאפשרת לנו, באופן סימבולי, לעצור לרגע ולהרהר בסיפור המתמשך של חיינו. הרהור שכזה, כמו פתיחתו של דף חלק, כמו כתיבת פרק נוסף או פתיחת ספר חדש, מאפשרת לנו, ולו לרגע, להתחיל מחדש. ובפתיחה כמו בפתיחה, כל האפשרויות פרוסות לרגלינו. ולהלן שאלה - איזו פתיחה, מאיזה ספר חקוקה בזיכרונכם? לעיתים דווקא בפתיחה

" ספריית בית-הכלא- אני קוטף פרח ממגדיר הצמחים" זהו שיר הייקו קסום שכתב אואסאקה, איש יאקוזה בן ימינו, מתוך מושבו בבית הסוהר ביפן. איך אפשר לקטוף פרח מתוך ספר? האם ספר יכול לפצות ולהעניק חווית חופש בתוך מציאות של היעדר חופש? מסתבר שכן. במהלך חודש הספר העברי, כמו פטריות אחרי הגשם, פורסמו במגוון אמצעי התקשורת אין ספור כתבות הנוגעות לעולם הספר והכתיבה. בין מבול הכתבות, משכה את תשומת ליבי דווקא כתבה אחת שפרסם עמי פרידמן במגזין הספרים של אתר ynet ושמה- "בלי סקס ומדעים- מה קוראים מ

החופש הגדול עומד להסתיים לו. עוד מעט תתחיל שנה חדשה. השינוי הממשמש ובא כבר מורגש באוויר - הימים קצת פחות ארוכים. אולי אנחנו ממהרים להספיק עוד קצת תכניות. אולי כבר מתחילים לארגן תיקים וציוד, ספרים ומחברות. יש כאלה שעומדים בפני מעבר גדול - מהגן לבית הספר, או לחטיבה, או לתיכון. מפגש עם מחנכ.ת או עם כיתה חדשה. אם אתןם מטפלות.ים, הורים, מחנכות.ים - זה בוודא מורגש עוד יותר: כל התחלה כזאת היא מערבולת של רגשות. ציפייה, חשש, תקווה, דאגה. כל אחד ואחת מגיב.ה לזה קצת אחרת. והתפק יד שלנו