רוחות הסתיו ומזג האוויר המתקרר מאותתים על בואה של שנה עברית חדשה.
על פניו, אין דבר חדש תחת השמש וניתן לראות בראש השנה כהמשך ישיר של השנה שעברה. עם זאת, תקופת החגים, בין אם נרצה או לא, מאפשרת לנו, באופן סימבולי, לעצור לרגע ולהרהר בסיפור המתמשך של חיינו.
הרהור שכזה, כמו פתיחתו של דף חלק, כמו כתיבת פרק נוסף או פתיחת ספר חדש, מאפשרת לנו, ולו לרגע, להתחיל מחדש.
ובפתיחה כמו בפתיחה, כל האפשרויות פרוסות לרגלינו.
ולהלן שאלה - איזו פתיחה, מאיזה ספר חקוקה בזיכרונכם?
לעיתים דווקא בפתיחה שכזו, שהיא לכאורה של גיבור אחר, יש דבר מה שהיינו רוצים לאמץ אל תוך מסע הגיבור שלנו.
עבורי פתיחה בלתי נשכחת מצויה בספרו של פול אוסטר, "מר ורטיגו", שנפתח במשפט הבלתי נשכח, "הפעם הראשונה בה הלכתי על מים היתה בגיל 12". אני זוכר איך משפט זה משך אותי אל תוך דפי הספר ואיך לא הרפיתי מסיפורו של וולט עד אשר סיימתי את אחרון הדפים.
אומנם אני כבר בן 36 אך אני עדיין מקווה שיום יבוא ואצליח לעשות כן..
מהיום בו גליה, סמדר ואני הקמנו את המרכז, גדל הצוות שלנו וכיום הוא מונה עשרה מנחים ומנחות. לקראת השנה החדשה, ביקשנו מהמנחים המצוינים שלנו, שהם גם אנשי טיפול נפלאים, להיזכר בפתיחה הבלתי נשכחת שלהם.
אתם מוזמנים להכיר אותם, לקרוא התחלות של סיפורים שונים, לאמץ אל ליבכם התחלה של סיפור לשנה החדשה או להיזכר בתחילה של סיפור נושן ומוכר שברצונכם להחיות.
בברכת שנה חדשה וטובה לכולנו.
צוות המרכז הישראלי לביבליותרפיה
