אני אוהבת לכתוב על כתיבה.
יש ז'אנר של שירה שנקרא ארס פואטיקה. משוררים כותבים על מה זו שירה בשבילם. ואני, מטפלת בכתיבה, משאילה את המונח, וכותבת מה היא כתיבה עבורי או מהו ריפוי בכתיבה עבורי ועבור המטופלים שלי.
בשנים האחרונות גיליתי, שכשאני נתקלת בתובנות, שאני מחשיבה כחשובות במיוחד עבורי, יש לי נטייה לא מוסברת גם לשכוח אותן. זה מצריך אותי לגלות אותן שוב ושוב. למשל – אכילה נכונה, אורח חיים פעיל וגם... יתרונות הכתיבה. לפעמים כשחוסר המנוחה שלי גובר,
אני מצליחה במאמץ אינטלקטואלי מסוים להבחין בקשר בין חוסר הנחת לכך שכבר כמה ימים לא כתבתי. זה לא מחקר מדעי, אבל במחקר איכותני של אדם אחד, שלי, כנראה שהממצאים מובהקים.
הכתיבה משחררת. כל מי שהגיע למסקנה שהוא צריך לעשות קניות, יוכל לזהות את הרגע שבו, לאחר שרשם את רשימת הקניות, התפנו לו לפתע משאבים קוגניטיביים. כל מוצרי המזון והניקיון שהתרוצצו במוחו, מצאו את מנוחתם על פיסת נייר או טלפון סלולרי ואפשרו מרגע זה לתאי המוח לעסוק בפעילויות אחרות. באופן דומה מצליחה הכתיבה על טרדות, כאבים וחרדות להקל עלינו. אנחנו מניחים אותם על הנייר וכבר הם מפסיקים להציק לנו או לפחות הווליום שלהם יורד.
אז זה רווח אחד מכתיבה – פינוי מקום נפשי
הרווח השני מכתיבה הוא שימור מחזור היצירתיות. ניתן להמשיל יצירתיות למערכת המים המעגלית בטבע. חלק ממי הים מתאדה, הופך לעננים ואז מוריד גשם, שטובע בים עד שהוא הופך שוב לאדים ולגשם. כשאנחנו כותבים כתיבה אינטואיטיבית על מה שבלבנו ובנפשנו, תוך כדי הכתיבה מתגלגלים הרעיונות, משנים מצב צבירה ממחשבות ורגשות למילים כתובות ואז פועלים שוב על נפשנו, משקים את הים בתוכנו וחוזר חלילה. הכתיבה משמרת את המחזור. לא פלא שאדם שרגיל לכתוב ומסיבות שונות הפסיק מרגיש "מיובש".
הרווח השלישי מכתיבה במסגרת טיפול היא ההגעה אל הנפש ממקום לא צפוי. אני מוצאת, שלפעמים כשאנחנו מגיעים בטיפול למבוי סתום, מאד עוזר לבקש מהמטופל לכתוב על משהו אחר – לא הבעיה שמציקה, לא הכאב הגדול, אלא על משהו ליד. אפשר לכתוב על זיכרון, על חדר הילדות, על הפעם הראשונה שנהגתי, על חיית המחמד, על הפוסטר שהיה תלוי בחדר ועוד ועוד. באופן מפתיע, בחיבורים מקוריים, מסתבר, שלאחר תרגיל הכתיבה אנחנו חוזרים אל הנושא שלשמו התכנסנו, אבל עם מרווח נשימה ועם תחושה, שעוד מחלקי הנפש הצטרפו למאמץ שלנו להבין ולעבד.
הרווח הרביעי קשור לאותם חלקי הנפש שהצטרפו לפתע לטיפול כשכתבנו. טיפול עוסק פעמים רבות ברגש וברישומו בנפש באמצעות צלקות. אבל באזור הזה של הנפש יש עוד הרבה, שאין לנו בשבילו מילים. אז כשאנחנו כותבים, גם אז איננו מצליחים לכתוב את מה שאיננו מסוגלים לכתוב, אנחנו לפחות מתקרבים לאותו אזור, רוחני, אם תרצו, שלא נכנע בקלות למילים, אבל נותן מידי פעם, בטובו, רמזים לקיומו ( במיוחד אם הוא רואה שאנחנו רציניים בכוונתנו להתקרב אליו).
הצייר מצייר / נתן זך
הצייר מצייר, הסופר מספר, הפסל מפסל
אך המשורר אינו שר,
הוא הר בצידי הדרך,
או עץ, או ריח,
משהו בורח,
או כבר לא, מה שהיה
ולא יחזור, כמו עונות השנה,
החום, הקור, הקרח והצחוק
של הלב, כאשר הוא אוהב,
או מים, משהו רחב, בלתי מובן
כמו רוח, או אניה, או שיר
משהו שמשאיר
משהו.
Comentários