"יומנים נשרפים, אותיות פורחות באוויר"

September 7, 2017

על קריאה מחודשת ביומני העבר

 

את המשפט בכותרת שר אביתר בנאי, ואני ששמעתי את השיר הזה לא פעם, כמו לא שמעתי את חלקו הראשון של הפזמון החוזר. רק הדימוי של האותיות הפורחות באוויר חדר אלי, וצייר בראשי תמונה מסקרנת של אותיות מתעופפות כמו פרפרים. איך לא שמעתי?

 

יכול להיות שהניגוד בין השריפה- פעולה עוצמתית, שיש בה כוח ואלימות, לבין הפריחה, המקושרת אצלי לעדינות עלי הכותרת, היה חריף מדי ויצר דיסוננס שפתרתי ב"אי שמיעת" חלק מהמשפט, או שמא היה לי קשה מדי לחוות את השריפה המתוארת בשיר, שמסמלת הכחדת חלק מהעצמי.הבית הראשון מביא את הרקע למעשה: קימה באמצע הלילה, תחושת זרות וחוסר מקום בעולם.

 

"אולי צריך להיגמר

כדי להתחיל מחר

במקום אחר"

 

השריפה היא המשאלה להיגמר, המתה סימבולית של העבר או של מי שהייתי, על מנת ליצור משהו חדש, ליצור את עצמי מחדש. אבל האם נדרשת פעולה כזו כדי להתחדש? האם הדובר בשיר אכן מוכרח "לא להביט לאחור" כאותו ציווי מקראי שבגינו הפכה אשת לוט לנציב מלח?

 

מרבית המטפלים, לפחות בגישה הפסיכודינמית, יגידו שההפך הוא הנכון. שההתבוננות בעבר מאפשרת להבין טוב יותר את התחושות וההתנהגויות בהווה, להכיר בדפוסים חוזרים ומתוך כך ליצור שינוי והתפתחות חיוביים. לא תמיד נוח לנו לגעת בעברנו: אנשים רבים אומרים לי שקריאה ביומני העבר מעציבה אותם, כיוון שהם נזכרים בעצמם בתקופות קשות או בחוויות קשות שעברו. ואכן לפעמים ההיזכרות- באמצעות קריאה ביומן, התבוננות בתמונות או העלאת זכרונות בדרך אחרת- מעלה תחושות קדומות בצורה מאד חיה, מעוררת חלקים בעצמנו שהיינו רוצים לחשוב שהשארנו מאחור או מזכירה פגיעות שספגנו.

אגב, מי שמעזים להתמודד בגבורה עם יומני העבר, ועוד על הבמה, הם משתתפי ערבי "יומני היקר" שמתקיימים בתאטרון תמונע אחת למספר חודשים. הם מקריאים בחיוך, לפעמים במבוכה, לפעמים אפילו בציניות מסוימת, קטעים מיומני הילדות שלהם, מזמינים להתבונן בפרספקטיבה על רגעים שנחוו פעם כדרמטיים. אני לפחות, ממקומי הבטוח בקהל, הזדהיתי והתרגשתי וצחקתי עד דמעות.

אז גם זו דרך לחזור אל היומן.

 

ולפעמים אפשר גם להניח לעבר. לסגור אותו במגירה ולבחור לא להביט בו.

אבל כשהוא ממשיך לבעוט מתוך המגירה, להשפיע בצורה שלילית על מערכות היחסים שלנו, על מצבי הרוח, על הדימוי העצמי שלנו או על תחומים משמעותיים אחרים- אז צריך להקשיב לו. דווקא הצורך לשרוף אותו, להעלים אותו, מלמד שאולי הוא עוד מפריע לנו וחוסם אותנו ב"כאן ועכשיו". בטיפול ביבליותרפי אפשר לפגוש את העבר- מתוך קריאה ביומנים, באסוציאציות שעולות מתוך טקסטים ספרותיים או בשיחה. כך ה"מפגש המחודש" עם ההסטוריה הפרטית שלנו נעשית בתוך מרחב בטוח, בליווי המטפל, בצורה שהיא פחות מאיימת וקושרת את החוויה האינדיבידואלית לסיטואציה המשפחתית והחברתית. המבט המפוכח בהווה והחקירה המשותפת עם המטפל, יכולים לגלות לנו תובנות משמעותיות על מי שהיינו, מה מזה השתמר בנו וממשיך ללוות אותנו היום ומה השתנה והתפתח עם השנים.

"אנ'לא יודע לאן 
אני ממשיך מכאן 
פשוט מוכרח ללכת "

שר בנאי בבית השני, ומבקש את הדבר הבסיסי ביותר, להיות בתנועה, לאפשר לעצמנו להשתנות.

אם אתם מעוניינים לפתוח יחד את יומני העבר, בצורה ממשית או סימבולית, נשמח ללוות אתכם בתהליך, באמצעות קריאה, כתיבה ושיחה.

 

פרטים נוספים תמצאו כאן!

או בטלפון 050-5836752.

 

 

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Recent Posts

September 20, 2018