ילדה בת שבע אומרת לי היום כי היא מאמינה באלוהים. "מדוע?", אני שואל. "כי ביקשתי ממנו חמישה דברים וכולם התגשמו", היא עונה. היא רצתה דף...

על המסע המופלא של הקבוצה "כמו מניפה", קבוצת ביבליותרפיה לאמהות לילדים עם אספרגר במסגרת עמותת אפי-אספרגר ישראל. ארבע נשים. ארבעה עולמות....

בני הדור השני, ילדיהם של ניצולי השואה, גדלו לצד הורים פגועים המנסים לשקם את חייהם. הם חיו בסמיכות כה גדולה לאנשים אלו, לשתיקתם או לדיבורם...

מראָה, סילביה פלאת' אֲנִי עֲשׂוּיָה כֶּסֶף וּמְדֻיֶּקֶת. אֵין לִי כָּל דֵּעוֹת קְדוּמוֹת. כָּל מַה שֶׁאֲנִי רוֹאָה אֲנִי בּוֹלַעַת מִיָּד...

לא פעם כשאני מציג את מקצועי בפני אחרים הם אומרים לי, מה לי ולטקסטים? אני לא קוראת שירה... הספר האחרון שקראתי מונח עם סימניה בעמוד 27 כבר...

כל אחד מאיתנו הוא סיפור וכולנו מגלמים תפקידים רבים בסיפור של חיינו. הטיפול הביבליותרפי מאפשר לנו לקחת על הסיפור שלנו בעלות ואחריות, לחזק את תחושת השליטה שלנו לצד האפשרות להטיל ספק ולשאול שאלות לגבי הזהות שלנו בתוך מרחב בטוח ובעזרתו של מטפל שמאפשר להאיר חלקים של ה"אני" שלעיתים קשה לנו עימם, שאנחנו לא מבינים אותם עד הסוף, שאנחנו רוצים לשנות. עשר דקות הליכה מפרידות בין מגרש החניה שבו אני חונה למקום העבודה שלי. בשבועות האחרונים עשר הדקות הללו הפכו למאתגרות במיוחד. מצאתי את עצמי

על קריאה מחודשת ביומני העבר את המשפט בכותרת שר אביתר בנאי, ואני ששמעתי את השיר הזה לא פעם, כמו לא שמעתי את חלקו הראשון של הפזמון החוזר. רק הדימוי של האותיות הפורחות באוויר חדר אלי, וצייר בראשי תמונה מסקרנת של אותיות מתעופפות כמו פרפרים. איך לא שמעתי? יכול להיות שהניגוד בין השריפה- פעולה עוצמתית, שיש בה כוח ואלימות, לבין הפריחה, המקושרת אצלי לעדינות עלי הכותרת, היה חריף מדי ויצר דיסוננס שפתרתי ב"אי שמיעת" חלק מהמשפט, או שמא היה לי קשה מדי לחוות את השריפה המתוארת בשיר, שמסמלת

ביבליותרפיה: כלי או שפה?כשאנשים שואלים אותי מה היא ביבליותרפיה אני לרוב מתקשה לענות. מדוע כל כך קשה להסביר אותה, לתת לה הגדרה, פשר, מילים פשוטות? אני מסתפקת, בלית ברירה, בתשובה שביבליותרפיה מתמקדת בשילוב של קריאה וכתיבה- קריאה של סיפורים חיצוניים מתוך ספרים, סיפורים ושירים וחיבור שלהם אל הסיפור הפנימי והאישי של כל אחד מאיתנו. אולם זו תשובה חלקית, טכנית, שלא מניחה את דעתי. מרגישה שזה לא ממש זה, שזה רק ליד. לאורך הזמן, לאור עבודה עם מטופלים, אני מבינה יותר ויותר שהקסם, הדבר ה

לסדנה ייחודית על כתיבה ונפש בהנחיית סמדר שטיינברג, זוכת פרס ספיר 2017, לחצו כאן. אני אוהבת לכתוב על כתיבה. יש ז'אנר של שירה שנקרא ארס פואטיקה. משוררים כותבים על מה זו שירה בשבילם. ואני, מטפלת בכתיבה, משאילה את המונח, וכותבת מה היא כתיבה עבורי או מהו ריפוי בכתיבה עבורי ועבור המטופלים שלי. בשנים האחרונות גיליתי, שכשאני נתקלת בתובנות, שאני מחשיבה כחשובות במיוחד עבורי, יש לי נטייה לא מוסברת גם לשכוח אותן. זה מצריך אותי לגלות אותן שוב ושוב. למשל – אכילה נכונה, אורח חיים פעיל וג

הציטוט בכותרת הוא לא שלנו. כתב אותו סופר דגול, את שמו תמצאו בסוף הפוסט. מבלי לדעת, התייחס הסופר במשפט זה לעבודה הקבוצתית שאנו עושים. חלק גדול ממלאכת הביבליותרפיה נעשה בקבוצות, ואנשים, במיוחד כשהם בקבוצות, הם יצורים מורכבים. יש משהו בקבוצה, שמזכיר לנו את הקבוצה הראשונה, שהשתייכנו אליה – המשפחה. בראש הקבוצה עומד מנחה או שניים והם, ירצו או לא, מקבלים את תפקיד ההורים במשפחה מרובת האחים. יש קבוצות, שלהן מטרה מסוימת, התמודדות עם נושא כגון הורות לילדים עם צרכים מיוחדים, כתיבת סיפור